זה הסכום שקיבל מחברת התקליטים הדרום אפריקאית "גאלו" סולומון לינדה, פועל משבט הזולו שחי בבקתה שרצפתה חול מעורב בגללי פרה, עבור זכויות השימוש בשיר "MBUBE" – אריה בשפת הזולו. חברת "גאלו" אף גילתה "נדיבות" והעסיקה את לינדה כמטאטא רצפות ומגיש תה במחסן החברה.
סולומון לינדה ביצע את השיר לראשונה באולפן ההקלטות הראשון ביוהנסבורג בקול הסופרן שלו בשנת 1939 בהרמוניה עם 4 קולות גברים שהיוו את להקתו "ציפורי ערב". השיר שלינדה קרא לו אריה בשפת הזולו היה בעל 3 אקורדים בסיסיים ומילים ספורות בעיקר MBUBE (אריה) ו-ZIMBA (עצור) מאחר שמקור ההשראה לשירו של לינדה הייתה ילדותו כרועה צאן שתפקידו העיקרי היה שמירת העדר מאריות שסבבו אותו על מנת לטרוף את העגלים.
השיר המקורי שהפך להיות להיט באפריקה רבתי הודפס על תקליט במהירות 78 והוא התקליט הראשון שנמכר ביבשת בכמות העולה על 100,000 עותקים.
השיר שהפך להיות השיר המפורסם ביותר באפריקה מוכר בעולם המערבי בשם "האריה ישן הלילה" THE LION SLEEP TONIGTH – השיר שתורגם לשפות רבות, הוקלט בידי 150 אמנים שונים ברחבי העולם ושובץ ב-15 סרטים ומחזות מוזיקליים הכניס מיליוני דולרים בתמלוגים למבצעים , חוץ מאשר לסולומון לינדה אשר מת בגיל 53 ממחלת כליות כאשר בחשבון הבנק שלו היו 22 דולר. משפחתו הייתה כה ענייה עד כי לא העמידה מצבה על קברו.
את עיקר הפרסום לשיר המהפנט הזה הביאה שלישיית קינגסטון בגרסת שיר עם אתני לאחר שעובד גם לגרסת ג'אז לביצוע במועדוני לילה ולבסוף בגרסת פופ שהלחין ג'ורג' וויס שבה הפך את 20 השניות האחרונות של השיר המקורי של לינדה למגינה העיקרית וגם הוסיף את המילים הכה מזוהות עם השיר IN THE JUNGLE, THE MIGTHY JUNGLE.. הביצוע של להקת הנערים THE TOKENS הזניקה את השיר לראש מצעד הפזמונים בעולם.
היורשת החוקית אלמנתו רג'ינה ואם 8 ילדיו (2 מתו בינקותם) קיבלה דולר אחד!! מחברת המוזיקה האמריקאית FOLKWAYS עבור הזכות לרשום את השיר על שם החברה בארה"ב.
לאחר שרג'ינה נפטרה קיבלו בנותיה דולר נוסף מחברת FOLKWAYS במסגרת מאבק משפטי על זכויות היוצרים לשיר, ובמקביל הזכויות על השיר נמכרו לחברת ABILENE MUSIC שנקטה בכל האמצעים המשפטיים לחסום את משפחתו של לינדה כל נתיב לטענה של זכויות יוצרים על השיר.
מי שהפך את השיר בגלגולו האמריקאי ללהיט ענק שנותר פופולרי עשרות שנים, היה זמר העם האמריקאי – פיט סיגר, שהוסיף לו מילים נוספות באנגלית וקרא לו WIMOWEH, שיבוש של המושג בשפת הזולו UYIMBUBE "זה האריה".
פיט סיגר הביע חרטה על העושק שלו היה שותף עד יום מותו. בשנת 2006 בגיל 86 אמר פיט סיגר " לא ידעתי מה היה הרקע, ואני מתחרט על כך" … והוסיף בתמימות כי לדעתו סולומון לינדה "פחות מ-50% מהתמלוגים שהגיעו לו "…ממש אמדן מנותק מהמציאות הטרגית …אגב פיט סיגר קיבל תמלוגים שמנים במשך שנים רבות על ביצוע השיר.
בשנות התשעים שובץ הלהיט "היתום לכאורה" במחזמר המצליח "מלך האריות" של דיסני ( שעדיין רץ על במות ברודווי) , כמובן ללא כל קרדיט למקור השיר ומחברו – סולומון לינדה.
בשנת 2004 הגישה חברת עו"ד "ספור אנד פישר" מדרום אפריקה תביעה בבית משפט דרום אפריקאי בשם בנותיו של סלומון לינדה נגד חברת "דיסני" שהייתה בעלת נכסים בדרום אפריקה בהסתמך על חוק זכויות היוצרים משנת 1911 -תקנה בריטית שהפכה לחוק ברחבי האימפריה הבריטית (מאחר שלחברת ABILENE MUSIC בעלת זכויות היוצרים של השיר לא היו נכסים בדרום אפריקה). בית המשפט העליון בדרום אפריקה אישר לתובעים לעקל ברישום את נכסי חברת "דיסני" בדרום אפריקה. חברת דיסני גייסה את התותחים הכי כבדים מצמרת עו"ד שמתמחים בזכיות יוצרים, אך בסמוך ל- 21 לפברואר 2006 התאריך שבו נקבע תחילת הדיון המשפטי הגיע חברת דיסני להסכם פשרה עם יורשי סולומון לינדה שבו המשפחה קיבלה פיצוי נכבד, סולומון לינדה הוכר מחבר השיר והוקמה קרן לגביית תמלוגים עתידיים על השמעת השיר ברדיו , טלוויזיה ומחזות זמר.
10 שנים לאחר שהצדק נעשה אין מנוס מהמחשבה שאלמלא סולומון לינדה לא היה שחור משכונת הסלאמס – סוואטו, יתכן שהצדק היה משיג אותו עוד לפני מותו בקבר ללא מצבה.
