בין המאפיינים הרבים את תרבותו של עם, ניתן למנות את המוסיקה העממית ואת הריקודים לצלילי אותה מוסיקה. כשם שלנו יש את ההורה ולגרמנים את הואלס, יש לבני הפיליפינים את הריקוד העממי שלהם. רבים מכירים את הריקוד הזה אשר בו רקדניו עושים שימוש בשני מוטות במבוק (ולעיתים את יותר) אך לא רבים מכירים אותו בשמו ומעטים עוד יותר יודעים כי מקורו של הריקוד הזה הוא בפיליפינים.
כיצד נולד הריקוד? בואו נחזור אחורה בזמן אל התקופה בה היתה הפיליפינים עוד אחת מהמושבות של האימפריה הספרדית. הכובשים הספרדים העסיקו באותה תקופה את הילידים המקומיים אותם הם נהגו לכנות "נגריטוס", בעבודה חקלאית בשדות.
אלו שלא עמדו במכסות אותם הכתיבו המעסיקים, היו צפויים לעונשים: מנהלי העבודה היו מעמידים אותם בין שני מוטות במבוק אותם הם אחזו, והיו חובטים ברגליהם. כדי להימנע מספיגת המכות היה על העובדים המוענשים, לקפץ. העונש המקורי הזה אותו הגו הספרדים, הפך שנים רבות לאחר מכן לריקוד הטיניקלינג ואם תרצו, יש בכך מחווה לדורות הקודמים אשר נאלצו לחיות תחת השלטון הזר ולהיאבק בו.
יש גרסה נוספת למקורו של הריקוד ועל פי גרסה זו מחקים הרקדנים בקפיצותיהם את הציפורים המנסות להימלט מן המלכודות אותן הטמינו להם החקלאים בין חלקות האורז.
היום כבר נלמד הריקוד הזה במקומות רבים בעולם והפך לחלק מהרפרטואר של להקות רקדנים רבות. אך בכל מקום בו תראו את רקדני הטיניקלינג, אנא זכרו כי הוא נולד בפיליפינים מתוך מצוקתם וכאבם של אלו שסבלו מהשלטון הקולוניאלי הספרדי.
מאחל לכולנו שתמיד רק נרקוד.
בנצי גורן
