כשקבלתי הצעת חברות מאחמד מוהאד מוייטנאם, הבנתי שאין מגבלות לתקשורת המדיה ולאחווה בעולם.
איש יקר זה אחראי בין היתר על תהליך קבלת הוויזה מווייטנאם לקמבודיה, כשתיירים מגיעים לעיר הגבול צ'או דוק, והעלה את הסקרנות בשאלת הקשר בן אימפריות קדומות ששלטו בעת העתיקה לעומת מה שקרה לאותו אזור בימינו (ולאו דווקא אותו עם).
אומנם השיוך האתני של האחרון מגיע דווקא מהתפצלות ממלכת הצ'מפה לאמונה באיסלאם ובבודהיזם, אבל עדיין השאיר את השאלה הגדולה:
האם הפרעונים של העת העתיקה הם המצרים של היו?
האם היוונים של העת העתיקה הם היוונים של היא?
אחת מהתרבויות המעניינות ביותר היא התרבות החמרית בקמבודיה.
עם כניסתי למלוןSOMADEVI בסיאם ריפ (ליד אתרי המקדשים), ואחרי שיחה קצרה עם מנהל המלון ומנהל הקבלה, נשאלתי אם הנני מכיר את המקום ואחרי שעניתי לתשובותיהם, נשאלתי אם הנני יודע מה מקור השם של מלונם.
מייד עניתי שסומדבי הייתה המלכה הראשונה של ממלכת פונאן ששלטו מהמאה ה 1-7 לספירה תרם עליית החמרים. זה הספיק לפתוח מערכת תקשורת מדהימה ולמידה אין סופית דרך המקומיים והספרים המקומיים שסופקו לי.
אז ראשית, האימפריה החמרית הייתה אימפריה הינדית-בודהיסטית, שצמחה מתוך הממלכות פונאן וצ'נלה, ושלטה בשלב מסוים על רוב דרום-מזרח אסיה ועל חלקים מדרום סין.
צ'נלה הייתה ממלכה קמבודית קדומה. היא התחילה את דרכה כמדינת חסות לממלכת פונאן (בסביבות 550 לספירה), אך בשישים שנים הבאות הצליחה לזכות בעצמאות ואף לכבוש את פונאן, לספוג את עמה ולאמץ את תרבותה.
סביבות 630 לספירה התפלגה צ'נלה לשתי מדינות, צפונית ודרומית, שנקראו "צ'נלה של האדמה" (צפון) ו"צ'נלה של הים" (דרום).
ב-715 התפלגו מספר מדינות קטנות נוספות מהממלכות הללו, ובכך הוחלש האזור כולו.
האימפריה החמרית נוסדה בשנת 802 לספירה, כאשר המלך ג'יאווארמאן השני הכריז על עצמו כצ'אקארטארטין ("מלך העולם" או "מלך המלכים") בפנום קולן. ובנה את עיר בירתו כמה שידוע באתר האנקורים כ – "הרולוס" – 13 ק"מ דרומית למקדשי הבירה האחרים.
המורשת הגדולה ביותר של האימפריה החמרית היא אנגקור, הנמצאת בקמבודיה של ימינו, אשר שימשה כבירת האימפריה בתקופת השיא של האימפריה.
המבנים של אנגקור מעידים על עוצמתה של האימפריה החמרית, על האמנות והתרבות המרשימים של האימפריה, ועל הטכניקה האדריכלית המתקדמת לתקופתה.
האימפריה חדלה להתקיים עם חורבנה של אנגקור במאה ה-15.
כל מה שנותר מקמבודיה של אימפריית הקמר העתיקה נהרס עם השנים ונבלע בג'ונגל.
עד כמה שהדבר אולי מעורר תמיהה לא הייתה בקמבודיה באלף השנים האחרונות תקופה רגועה, כמו התקופה שבה שלטו בקמבודיה הצרפתים, דחוקים בין שטחי ההשפעה הסינים, היפנים וההולנדים מחד, לבין אלו של בריטניה הגדולה מאידך.
כל מה שנותר מהתקופה הזו מתמצה בשני סוגי שרידים:
האחד הוא ארכיטקטורה צרפתית מהמאה ה-19, שמבצבצת פה ושם מבעד לעיי החורבות ורומזת שאם יבוא מישהו ויסיט את הריסותיה של קמבודיה, אפשר יהיה לראות שפעם היו הדברים בה אחרים.
שריד עקיף אחר מהתקופה הוא רוצח ההמונים, פול פוט, שאת תואר הדוקטור שלו ברפואה רכש בסורבון בעזרת מלגה של ממשלת צרפת.
בזמן לימודיו חדרו למוחו גם הרעיונות הנשגבים של הקומוניזם והפכו לתיאוריה רעיונית, שהולידה בסופו של דבר את הטבח הנורא בעם הקמבודי.
מקמבודיה המודרנית בהשוואה לאימפריה החמרית לא נותר דבר, זולת העוני, הרעב, הנחשלות, השחיתות, היתמות והבכי.
ניסיון לתת לקמבודיה ציון בהיסטוריה עשוי להתגלות כתהליך מסוכן, שבו עשויים להרגיז מישהו.
משהו שיכול להיות אמריקאי, וייטנאמי, סיני, אוסטרלי וגם – קמבודי.
מערך העמים בקרב הקמבודים עצמם, הוא לא יותר פשוט. אפילו הקמבודים יודעים שיש יותר מקבוצה אתנית אחד בארצם.
הסינים מתוך אימפריאליזם כלכלי, חזון העתיד, וגם עזרה לממשל המשווע להכנסות, רכשו את הזכיינות לכריית האבנים הטובות ברחבי קמבודיה.
כמו כן , השתלטו כלכלית על קו החוף המדהים בדרום המדינה עם בניית מלונות ואתרי נופש.
כולם קמבודים, אבל יש קמר והם יותר קמבודים מבני צ'אם, ויש כמובן הֶמֹונג שהם יותר תאים מקמבודים, ויש גם תאים שהם בוודאי יותר תאים מקמבודים אבל הם גם יותר תאים מהמונג. מלבד כל אלה, יש גם טרנספר קבוע של וייטנאמים אל קמבודיה כדי לאפשר לווייטנאמים השכנים, החזקים יותר, מרחב מחיה נוח שחסר להם בבית. מאחורי כל עמי האזור ניצבת היסטוריה עקובה מדם.
מוכר לכם?
זה בערך כמו להסביר לחייל ישראלי נחוש קרב, בכניסה ללבנון הראשונה מי נגד מי ?…
ורק בשביל ההבנה בעוצמתה של האימפריה החמרית, מדובר על מנהיגים עם ריכוז של ידע צבאי, אדריכלים גאונים, אסטרטגים צבאיים, מפקדים נחושים, חיילים מאומנים וצבא של 50 אלף פילים.
כך שבשיא האימפריה החמרית כשנבנה אחד משבעת פלאי העולם העתיק ה– אנקור וואט (מקדש הבירה ע"י המלך סוריוורמאן השני Suryavarman II, שלט בין 1113 עד סביבות 1150). והוא הגדול והשמור ביותר באנגקור והיחיד שנשאר כמרכז דתי.
אנגקור ואט נבנה במקור כמקדש הינדי ונועד לייצג את הר מרו המיתולוגי, מקום משכנם של האלים. המקדש שינה את אופיו לבודהיסטי בשלב מאוחר יותר.
אדריכלות אמרנו?
המקדש מוקף בחומה בגובה 4.5 מטר, שהיקפה הוא 1024 מטרים (ממערב למזרח) על 802 מטרים (מצפון לדרום). בתוך החומה קיים שטח פתוח ברוחב 30 מטרים, ואחריו חפיר מלא מים ברוחב 190 מטרים. ניתן להגיע אל האי המלאכותי שעליו ניצב המקדש, דרך סוללה ממזרח או דרך מוגבהת ממערב והוא נחשב לחפיר המים הגדול בעולם.
רק בשביל לקשר בין כל הנקודות הללו , אחרי מלחמות רבות ננטשו ערי האנקור והחמרים פנו דרומה.
שנים לאחר מכן בניסיונם להשיב את כבודם והשטח שנכבש מידי סיאם (תאים), הצליחו החמרים לגרשם ובנו עיר שנקראה סיאם ריפ ובתרגום לעברית – "הניצחון על הסיאמים (תאים)" .
חשבו רגע שאחרי ששת הימים היינו קוראים לעיר קצרין "הניצחון על הסורים"…
אבל מה שממלכת החמרים העזה לעשות באותה התקופה רחוקה עד מאוד מיכולתם של התושבים הנוכחים בקמבודיה לעשות ולשנות.
אומנם השפה החמר היא השפה הרשמית, אבל השאר רחוק מלהתקרב לאותה אימפריה עצומה נחלת העבר. היום יותר מתמיד הקמבודים משוועים להכנסות והרבה. ב- 20 שנים האחרונות הם מראים התאוששות מדהימה שאולי תחזיר אותם לתלם.
הקמבודים אנשים טובים . מאוד ..
ימים יגידו.
כותב: אברהם אדיר ברכה
