fbpx

משחקי הכס – גרסת פולין

מחבר הפוסט

אדם קורן

אדם קורן

אחד מאתרי התיירות החביבים עליי ביותר בפולין הוא ללא ספק המבצר העצום והמרשים שבנו אבירי המסדר הטבטוני על מה שהיום הוא אדמת פולין – המבצר הטבטוני במאלבורק.

הביקור במבצר מאפשר מפגש בלתי אמצעי עם חלק חשוב מהמורשת הפולנית, כמו גם הבנה של תהליכים היסטוריים רחוקים, שתוצאותיהם ניכרות עד ימינו אנו. כך למשל, היסטוריונים רבים סבורים שהאיבה הפולנית-גרמנית, נולדה עם נצחונה של פולין על הפרוסים והמסדר הטבטוני, איבה שהגיעה לשיאה במלחמת העולם השנייה. מלבד סוגיות היסטוריות בוערות, מזמן המבצר התייחסות לנושאים דתיים, כשהעיקרי בהם הוא כמובן המיסיונריות האקטיבית והמסדרים הצבאיים.

מעבר לשיאים המרשימים הקשורים במקום ופופולריות גואה בקרב תיירים, הנוסע הישראלי עשוי למצוא עניין מיוחד בקשר שבין ההיסטוריה של א"י לזו של פולין, קשר הנעוץ במסדר הטבטוני ופועלו. אזור הגליל משובץ מבצרים והריסות שמקורם במסדר הטבטוני, כשהמפורסם שבהם הוא מבצר מונפורט. כמו בישראל, כך גם בפולין משמשים המבצרים הרבים עדות חייה להיסטוריה רחוקה וסוערת. כמו העיר עכו, שהיתה לבסיס המסדר עד כיבושה ב-1291, כך גם מאלבורק, אז – מאריינבורג, היתה לבירת המדינה הטבטונית עד לסילוקם על ידי הפולנים.


רקע היסטורי

המסדרים הצלבניים היו צורת ארגון נוצרית בימי הביניים. למעשה, מדובר בכוחות צבאיים שלחמו על רקע סיבות דתיות. היו אלה מלחמות נגד כופרים, ולרוב הוצאו לפועל לצורך טיהור מקומות קדושים או למען הפצת וכפיית הדת. את המלחמות הנהיגו המסדרים – כשהמוכרים ביותר הם הטמפלרים (ובשמם הרשמי – מסדר אבירי היכל שלמה), ההוספיטלרים (מסדר יוחנן הקדוש של בית החולים בירושלים) והטבטונים (האחווה ההוספיטלרית הגרמנית של מריה הקדושה). חלקם הוקמו למטרות לא-מלחמתיות (ההוספיטלרים תפעלו בית חולים בעיר העתיקה לרווחת צליינים), חלקם עסקו בעניינים נוספים (הטמפלרים המציאו הלכה למעשה את הבנקאות ועסקו בה), חלקם קיימים עד היום (מפעלו של מסדר ההוספיטלרים, שהתפצל לחמישה תתי מסדרים,  מתמקד בבתי חולים ומרפאות ברחבי העולם).

את מלחמותיהם של המסדרים נהוג לאגד לפי תקופות ויעדים, והן מכונות "מסעי הצלב". אל ארץ ישראל נערכו מסעות רבים, אך זו לא היתה הארץ היחידה בעלת הכבוד המפוקפק לשמש כיעד למלחמותיהם. מסעות רבים כוונו לגבולותיה של האימפריה הרומית הקדושה, ונועדו לחזק ולהרחיב את גבולותיה. יתרה מכך, לא אחת היתה בהם אמירה פוליטית ברורה של השליטים הנוצרים כלפי שליטי האימפריה האזרחיים.

הקמת המסדר הטבטוני

מקורותיו של המסדר הטבטוני נעוצים במסע הצלב השלישי, במסגרתו קיוו שליטיה המונארכים של מערב אירופה הקתולית להשיב לשליטתם את ממלכת ירושלים. הצלחתו היתה חלקית, שכן ירושלים לא נכבשה בו, אך הוא כן השיב את אחיזתם בקו החוף שבאזור צפון ישראל ולבנון, כשעכו הופכת לבירת המאחז. היתה זו המשלחת הגרמאנית שספגה את האבדות הקשות ביותר, כשמנהיגם מת עוד במהלך המסע, ורק מתי מעט מהגרמנים זכו להגיע לארץ המובטחת. הם היו אלו שהקימו בית-חולים שדה, שהוקדש למריה הקדושה, במהלך המצור על עכו.

ב-1198 זכה בית החולים באיזור עכו בהכרה אפיפיורית על ידי סלסטין ה-3 ואינוסנט, הכרה שלמעשה ייסדה מסדר אבירי חדש – האחווה ההוספיטלרית הגרמנית של מריה הקדושה, או בגרסתו המקוצרת – המסדר הטבטוני. שורשי השם המקוצר נעוצים בשבט גרמאני עתיק – שבט טאוטון. את מנהגיו האביריים שאב המסדר מהטמפלרים, ואת הלכותיו הערכיים – מההוספיטלרים. היה זה מסדר ששילב רוחניות עם אבירות.

למרות שלא היה עשיר או משפיע כמו המסדרים האחרים, הצליח המסדר הטבטוני להרחיב את אחיזותיו הקרקעיות. האתר החשוב ביותר שלהם באותם ימים היה מבצר מונפורט, מקום שהפך למפקדה הראשית. לצערם, מי המנוחות התחלפו ברוחות סערה. לא חלף זמן רב עד שבשעה התדפקה אחת המפלות הקשות שלו – ההפסד הצורב לאיוב סולטן מצרים. זמן לא רב לאחר מכן, נכבשו ירושלים ומבצר מונפורט על ידי הממלוקים. המפקדה הראשית אומנם הועברה לעכו, אך לא היה ספק כי נפילתה לידי האויבים היא רק עניין של זמן, וברור היה כי כך יקיץ הקץ על נוכחות המסדר במזרח התיכון.

במקביל לפריחתם במזרח התיכון, שגשג מוקד טבטוני נוסף בסיציליה, שם נהנה המסדר מתמיכה מקומית, ככח מאזן לטמפלרים הקונים להם שליטה באנטיוכיה. כבר אז ניכר בהם הרצון העז להתפשט למחוזות רחוקים שנראו מבטיחים יותר – חופי הים הבלטי.  עם נפילתה של עכו, מונה הוהמייסטר ("רב אמן", מקבילה מסדרית לשליט עליון) והמפקדה הראשית הועברה לוונציה.

הבקשה הפולנית

היה זה קונרד דוכס מזוביה, שליט פולין, שביקש את עזרתו של האפיפיור כדי להילחם בשבטים הליטואנים והפרוסים הפגאנים שבגבולות ממלכתו הנוצרית. כך קיבל סיוע בדמות כח צבאי מן המסדר הטבטוני, שעזר בדחיקת השבטים הפגאנים. כמי שרכשו מיומנויות מדיניות ודיפלומטיות, הגיעו הפעם הכוחות הטבטונים מנוסים יותר, וידעו לנתח את "המרק הפוליטי" בו היה שרוי האזור. רוסים אורתודוקסים מהמזרח, פולנים מדרום, ושבטים פגאנים – ליטואנים ופרוסים גם יחד, במרכז ההתרחשות – נראו כקלחת גועשת שרבה תרומתה ממגרעותיה. המסדר הטבטוני התנה את סיועו לחיזוק האחיזה הנוצרית בגבולות האימפריה בשמירת השליטה באזורים הנכבשים. לשליט פולין לא היתה ברירה אלא להסכים, שכן ניסיונות קודמים לכיבוש חוף הים עלו בתוהו.

מסע הצלב הפרוסי

התפתחותה של מה שלימים תהפוך למדינה הטבטונית, מתאימה בדיוק רב להצלחות הצבאיות של המסדר. עם התקדמות הגבול, התקדמו הביצורים שהקימו האבירים לצורך שימורו, וביצורים ארעיים מעץ הפכו לטירות לבנים מוצקות. שיטת ההתפשטות התנהלה בסגנון המקל והגזר החל מ-1230 ואילך. בתחילת המסע עמדו האבירים מול שבטים פרוסים רבים ללא שלטון מרכזי מאחד. האירוע המכונן היה הקרב על קולם (חלמנו בפולין של היום), קרב שנחל הצלחה אך גם עורר תגובת נגד אלימה מצד השבטים הפרוסים. התגובה הקשה היא זו שגרמה לדוכס פולין לדרוש את סיועם של האבירים הטבטונים. סיוע בכיבוש קולם יבטיח את השטח למסדר שעט על ההזדמנות.

על מנת לבסס את כוחם הצבאי, קיבלו לידיהם האבירים את הטירה שעל גדתו הדרומית של נהר הויסלה מול האזור בו יוקם לימים הישוב ת'ורן (טורון של היום). בטירה זו גויסו וסופקו כל צרכיהם של אבירי המסדר, עד שהפכה לישוב המונה מאות אנשים, כולם מתחזקים את הטירה ודרישות המסדר. עם התרחבותם וקבלת סיוע מהמולדת, נחצה הנהר והונח הבסיס לישוב החדש ת'ורן. הדוכס הפולני עמד בהתחייבותו להותיר את השטחים הנכבשים בידיו של המסדר, ואלו מצידם מיהרו לחזק את אחיזתם בישובים ששגשגו תחת מרותם. כך, עד שנת 1231, עמדו ושוקמו שלוש טירות מבוססות – חלמנו (קולם), טורון (ת'ורן) ו-ווגלסאנג.

מרגע זה ואילך נדמה כי הפצת הנצרות הפכה לתירוץ, כשמטרתו האמיתית של המסדר היתה הרחבת ההתיישבות בכוח הזרוע. תושבי האזורים אליהם פשטו האבירים נאלצו להתנצר בכח החרב, ותגובת הנגד לא איחרה לבוא – אזורים פרוסים שנכבשו לפרקים בחזרה "נוקו" ממומרים בוגדים.

ב-1232 הוקם מבצר חשוב במיוחד – מארינבדר (היום – קבידז'ין בפולין), אשר לכנסייתו יובא חלק מהצלב המקורי. ייבוא זה נועד לחיזוק מעמדו של המאחז בפרט, ומעמדם של האבירים באזור, בכלל. ביישוב החדש התמקמו תומכים נלהבים רבים שחיכו להזדמנות לתרום את חלקם הצבאי, תרומה שהגיעה בחורף הבא ביחד עם הצבא הפולני – מספר נצחונות חשובים כנגד הפרוסים הפגאנים. היה זה גם השלב בו בא אל קיצו שיתוף הפעולה בין המסדר לפולנים, וכוחם הצבאי נחלש. כפועל יוצא, התאפיינו השנים הבאות בעיקר בחיזוק הביצורים הקיימים, ופחות בכיבוש יעדים חדשים.

המרד הפרוסי הראשון

שגשוגה של הממלכה הטבטונית הצומחת נתפס כאיום בעיניו של השליט הפולני באותה עת – הדוכס סבנטופלק של פומרניה. המוקדים המשגשגים היוו איום הן על השליטה הפולנית בדלתא של הויסלה והן על בירת הים הבלטית הפולנית – גדאנסק. כדי להפר את המאזן, שילב הדוכס הפולני כוחות עם שבטים פרוסיים חופשיים וסיפק להם כלי שייט שיסייעו להם בחציית הויסלה.

הטבטונים תיעבו את סבנטופלק וראו בו כבוגד. לצערם, הלז נלחם בעבר לצידם במלחמות ו"הכיר אותם מבפנים". הוא ידע כי קרב הנערך בסמוך למבצר נועד לכישלון, עקב תמיכה גבית של אבירים וקשתים מן המבצרים. תחת מרותו של הדוכס הפולני הותקפו המבצרים בהפתעה. מאחזים קטנים רבים אבדו והכוחות הטבטונים ספגו הפסדים רבים בנפש. מפלתם היתה כה גדולה, עד כי בצידה המזרחי של המדינה נותרו על תילם מאחזים חזקים וותיקים בלבד – אלבלונג ובאלגה, ובמערב – ת'ורן, חלמנו ורדן. כשהמצב נראה נואש, זכו הטבטונים לסיוע מאדמת המולדת. המצב נמשך שנים רבות, ומבצרים שנפלו בשבי נכבשו בחזרה, וחוזר חלילה. רק ב-1247, עם הצלחה חלקית להשבת האחיזה המערבית של הטבטונים, נידון הסכם הפסקת התערבותו של הדוכס הפולני, במסגרתו כוננו התנאים שאיפשרו לטבטונים להתרכז בכיבושים במזרח (כגון סמביה, איזור קלילינגרד של ימינו).

זמן לא רב לאחר השבת השקט מן המרד הראשון, שבו והתעוררו רוחות המרי. הפעם הונהג המרד על ידי הנרי מונט, שבוי מהגל הראשון שנלקח לגרמניה, ושם, בדומה לדוכס סבנטופלק, למד להכיר את המסדר "מבפנים". הניצוץ שהדליק את הגל השני הגיע בדמות תקרית דימפלומטית בה בעל טירה טבטוני מכובד אירח פרוסים בטירתו, ואלו, לאחר ששתו כדבעי, התפרעו ואיימו ברציחתו. כך החל עשור נוסף של מלחמות, כשאחיזת המסדר במדינתו הולכת ומתפוגגת כמעט לחלוטין. הפרוסים היו מנוסים ומאורגנים יותר הפעם, והצלחותיהם היו מרשימות יותר, וקשות יותר מבחינת המסדר. שוב נותרו על תילם רק מבצרים ותיקים וחזקים במיוחד. המבצר בקניגסברג (קלילינגרד) ניצל רק בזכות סיוע ליטאי מקומי. מבצרים מערביים נפלו בזה אחר זה. לעיתים המתקפות היו כה פתאומיות עד כי באחד המבצרים נלכדה קבוצת צליינים תמימים שמצאו בה את מותם האכזרי.

את הצלתם חבים האבירים הטבטונים לביצוריהם על גדות נהר הויסלה. ביצורים אלו נותרו בגדר עקב אכילס עבור הפרוסים. הפעם היו הביצורים עשויים לבנים ולא עצים, כמו מבצרים רבים אחרים, ולכן לא היתה עוד תועלת בטקטיקות ההפתעה. הפרוסים התקשו להשתלט על מבצרים אלו, וגלי התקיפות נחלשו עד שהופסקו כליל.

ההתאוששות, המסע הליטאי והטירות החדשות

כך חלפו שנים רבו, עד שב-1271 התהפך המאזן. בזכות חיזוק הישובים הקיימים באמצעות מתיישבים גרמנים, חזרו הטבטונים לשלוט בעניינים וידם היתה על העליונה. מסקנות המרד השני הופקו, והפעם הוחלט להטמיע את התושבים הפרוסים בישובים, ללא יוצא מן הכלל. טירות ומבצרים חדשים הוקמו על נהר נוגאט (יובל של נהר הויסלה). בין היתר הוקם מאריינבורג, הלא הוא מבצר מאלבורק. כבר עם בנייתו, יועד המקום לשמש כבירת המדינה כדי לקרבה אל קלחת ההתרחשויות, ומשום שכך היה ברור כי הבניה תהיה מונומנטאלית. עד סוף המאה ה-13 היו תחת שליטת המסדר כ-120 מבצרים, שהפכו לאזור המבוצר הצפוף ביותר באירופה. בנייתו של מבצר מאריינבורג הושלמה ב-1274.

על פי הכתבים הטבטונים, בשנת 1283 הושלם מסע הצלב הפרוסי, ונבחר יעד חדש – מסע הצלב הליטאי. מסע זה ארך כ-150 שנים, במהלכן התרחבו אחיזותיהם הקרקעיות המזרחיות ואורחים רבים בקרבות שונים סייעו במערכה. בשלב זה חדלו שכניהם הפולנים לראות בכיבושיהם יתרון עבורם. נוכחות באזור הפכה לחיסרון, כשאחד משיאי המתח היה במצור הפרוסי על גדאנסק, שבתמורה לסיוע בהסרתו, דרש המסדר מחיר כבד מהדוכס הפולני. משזה סירב לשלם, החליט המסדר להשאיר את גדאנסק בשליטתו.

המפקדה הראשית הועברה רשמית מוונציה למאלבורק ב-14 בספטמבר 1309. בחירה זו נראתה בתחילה תמוהה מבחינה גיאוגרפית (מיקום מערבי מאוד במדינה הטבטונית המתפתחת), אך תכליתה התבהרה עם ההבנה באשר לחשיבות במרכזיותו של המקום מבחינת הכוחות החיצוניים המתנגדים למדינה הטבטונית.

המפלה הגדולה

סיפורם רצוף התהפוכות של המסדר הטבטוני התקדם לקראת קיצו, בזכות אירוע רב חשיבות שקרה ב-1386. בשיאו של המסע הליטאי להפצת הנצרות, נחתם הסכם איחוד בין פולין לליטא, במסגרתו הסכים מלך ליטא הן להתנצר, והן להצטרף לחסותו של המלך הפולני. האפיפיור ביטל את שליחותו המיסיונרית של המסדר ב-1404, ומשהוטבל ולאדיסלאב יאגלו, הפכה מלחמתם של הטבטונים בכופרים, למאבק בין המסדר הקתולי הטבטוני לבין פולין וליטא המאוחדות הקתוליות גם הן. שיאה של המלחמה היה באפוס מלחמתי ידוע ומפורסם (ככל הנראה הקרב הפולני החשוב והמפורסם ביותר בהיסטוריה, ובין הקרבות הגדולים ביותר של ימי הביניים) – הקרב בטאננברג/גרונבאלד. קרב זה היה פועל יוצא של ההחלטה לפלוש אל המדינה הטבטונית, כשהמטרה היתה ברורה – כיבוש מאריינבורג וסילוק המסדר מאדמות פולין. הקרב הסתיים במפלה מוחצת של המסדר, ומשם ואילך נחלו אבירי המסדר הפסדים, עד לחתימת הסכם הכניעה השני בטורון ב-1466. במסגרת ההסכם הועברה המדינה הטבטונית המערבית לשליטת פולין. היה זה סופו של עידן.

נכתב ע"י אדם קורן

טיולים רלוונטיים

תאריך קרוב - 06/10/24

טיול מזמר לקפריסין

תאריך קרוב - 25/09/24

חגיגת בירה באוקטוברפסט מינכן

תאריך קרוב - 13/12/24

טיול נשים לחגיגת אורות המולד בפריז

תאריך קרוב - 05/12/24

חגיגת כריסמס בברצלונה – טיול נשים

השארו מעודכנים