"מלך המלכים ומלכת המלכות", "תמרה הגדולה", "מלכת האבחזים, הגיאורגים, הקחטים והארמנים", "גברת המזרח והמערב", "אור העולם והעושר" – אלה הם רק חלק מהתארים שנקשרו לראשה של תמר בגרטיוני, המלכה המיתולוגית שהובילה את המונרכיה הגאורגית בין השנים 1184 ל-1213 למה שנחשב לתור הזהב של המדינה.
תשאלו כל גיאורגי מה היתה התקופה הכי טובה בגיאוריגה לא משנה אם אתם בכפר או בעיר התשובה תהיה אחת – MEPE TAMER או בעברית – המלך תמר.
להחלטה המפתיעה הראשונה בעניינה של תמר אחראי אביה, המלך גאורגיוס. מכיוון שהיה חשוך בנים, ועל מנת למנוע סכסוכי ירושה, הכריז המלך עוד בימי חייו כי בתו תהיה יורשת העצר, וקירב אותה לענייני ניהול המלוכה כבר בילדותה. במשך שש שנים הייתה תמר שליטה משותפת עם אביה, עד למותו בשנת 1184.
לאחר שהוכתרה כמלכה – האישה הראשונה בתפקיד זה בגאורגיה – החלה תסיסה כנגד תמר בקרב בני האצולה הגאורגית, שתבעו כי תינשא. זאת, במטרה כי בעלה המיועד יעמוד בראש המערכת הצבאית, כמקובל, וכן כדי להבטיח שיהיו יורשי עצר לממלכה. ואכן, בלחצם של בני האצולה נישאה תמר לנסיך הרוסי יורי בוגוליובסקי. אולם – וכאן מגיעה החלטה לא שגרתית נוספת – תמר התגרשה ממנו במהרה, לאחר שהאשימה אותו בניאוף ובהתמכרות לטיפה המרה.
בשנת 1191 התחתנה תמר בשנית, הפעם עם דויד סוסלן, בן השושלת שלה. דויד היה בחירה של תמר מה שמאוד מפתיעה לאותה תקופה, היתה לתמר היסטוריה אישית עם דויד. היא גדלה איתו יחד במחוז סמצ'חה-ז'ווחטי שם גם מיקמה בעתיד את עיר המערות המפוארת – ורדזיה, שבשיאו חיו בו 50,000 אישה, המקום השפיע מאוד אפילו על ארץ הקודש שבה נבנו מנזרים בירושלים.
לאחר התבססותה בשלטון, תמר שינתה את כללי המשחק, מה שהיה רציף לכל אורך שלטונה. היא הקימה פרלמנט עוד לפני שידעו מה זה אומר וחילקה את הכח בין המונרכיה לבין הפאודליים ובך הורידה את הוטו המלכותי. צבאה כבש מדינות שכנות, ובשיאה השתרעה האימפריה הגאורגית מהאזור שמצפון-מערב לים השחור ועד ל אזרבייג'ן, מרכסי הקווקז ועד למרכז ארמניה, מארזרום שבתורכיה ועד לג'אנגה בפרס. בתקופתה של תמר חיו בממלכה חמישה מיליון איש, ממש כמספר התושבים בגאורגיה של ימינו!
אחד הקרבות המפורסמים שניהלה תמר היה כנגד צבאו של רוח-א-דין, הסולטאן הסלג'וקי של אסיה הקטנה, בשנת 1202. זה לא עזר לו כי תמר שעמדה בראש הצבא שלה הצליחה להביס אותו עם 80,000 חיילים בלבד.
גם בתוך תחומי הממלכה ידעה גאורגיה שגשוג אדיר בתקופתה של המלכה תמר – כלכלי, דתי, פוליטי ותרבותי. השלל מהמלחמות, המסים ממדינות שכנות וחלוקת גאורגיה למחוזות שעליהם שלטו מושלים – כל אלה תרמו לפריחת הממלכה, בערים ובכפרים. אפילו בני האצולות הפיאודליות, שכזכור לא תמכו בתמר בתחילת דרכה, נהנו מהמצב החדש ושיתפו עמה פעולה.
בין המחוזות התקיימה פעילות סחר עניפה, החקלאות שגשגה וטביליסי הפכה לעיר מרכזית – זהב, שטיחים, משי, עבדים, אמנות ויין עברו דרכה ונסחרו בשווקיה. נוסף לכך, שופצו והוקמו דרכי תחבורה וגשרים, ושיירות המסחר שעברו בהם זכו להגנה ולביטחון תמורת תשלום.
בתקופת שלטונה של תמר חיבר המשורר הלאומי הגיאורגי הנודע שותא רוסווטלי, שהיה יועץ ושר האוצר של המלכה, את האפוס המפורסם "עוטה עור הנמר", שאותו הקדיש לתמר, ובו רמז גם לאהבתו אליה.
המלכה תמר נפטרה בשנת 1213, נקברה במנזר גלאתי לצד גדולי המלכים ובהם אביה ודויד הבנאי. לפני מותה הכתירה את בנה, גיאורגי לאשה, כשליט משותף. שני עשורים לאחר מותה – עם הפלישה המונגולית לגאורגיה – חדלה הדומיננטיות הגאורגית באזור והסתיימה התקופה המפוארת ביותר בתולדות המדינה.
תמר נשארה לנתח אלה גיאורגית. השילוב בין אומץ הלב וההחלטות הנועזות, הכיבושים הצבאיים, הפריחה הכלכלית והדתית תחת שלטונה – יחד עם היותה אישה – הובילו לאידיאליזציה של דמותה. תמר הפכה לקדושה.
עד היום תמר נחשבת ל "מלך המלכים ומלכת המלכות", "תמרה הגדולה", "מלכת האבחזים, הגיאורגים, הקחטים והארמנים", "גברת המזרח והמערב", "אור העולם והעושר" האחת והיחידה המלך תמר!
הכותבת: מירי גרינמן
